<h1>או"ז הלכ' עירובין סימן קצ"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[עירובין צ"ה ע"א] המוצא תפילין בשבת בשדה מקום שנאבדים מכניסן לעיר ולבית זוג זוג אחד בראש ואחד בזרוע והיינו זוג כדרך שלובשן בחול וחוזר תמיד ומכניס זוג [אחר זוג] עד שיכלו. ר"ג אמר שנים שנים זוג בראש זוג בזרוע בד"א בישנות שניכר הקשר שעשוי כעין שדי דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן בבזיון אבל בחדשות פטור מלהכניסן דילמא קמיע בעלמא נינהו ואין [בהם] קדושה אלא כשעשוין כהלכתן דהיינו לשמן הלכך לא מחללינן שבת עלייהו. ואוקימנא בגמ' [ע"ב] דר"ג סבר דשבת לאו זמן תפילין הוא וה"ט דר"ג דשרי זוג בראש וזוג בזרוע דאמר רב שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין וה"נ מקום יש ביד שראוי להניח שני תפילין. ומספקא ליה לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל איזה שיעור יש ברוחב התפילין דיש שעושין אותם גדולים ורחבים ויש שעושים אותם קטנים כל כך שיש בגדולים כשלשה או כארבעה באותן הקטנים, ומדקאמר שמקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין משמע דשיעור רחבו כך הוא כדי שימלאו השנים המקום שבראש ואומ' רבי' יצחק בר שמואל שראה במדרש דשיעורן כשתי אצבעות. וסמך לדבר ציץ דרוחבו שתי אצבעות כדאמרי' פ"ק דסוכה [ה', ע"א], ואמרי' פ"ק דערכין [ג', ע"ב] שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, ודומה הוא דציץ הי' במקום הראוי להניח שם תפילין אע"ג דגבי ציץ כתיב מצחו ומתרגם בין עינוהי גבי תפילין נמי כתיב בין עיניך ודרשי' בגבוה שבראש. ואוקימנא בגמ' [צ"ו, ע"א] במסקנא דבהא פליגי דת"ק סבר שבת זמן תפילין הוא ומשום הצלה לא שרו ליה רבנן טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו וכ"ש כאן דזמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף ואתי איסור בל תוסיף ומשוי ליה עליה כמשוי. ור"ג סבר [שבת] לאו זמן תפילין הוא וה"ט דשרי ליה בהצלה משום דתכשיט נינהו הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי, ומשום בל תוסיף ליכא הכא
דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש בעלמא וקיי"ל כר"ג שמציל שנים שנים זוג בראש וזוג בזרוע כדפרי' בהלכות תפילין דקיי"ל דשבת לאו זמן תפילין הוא.
ודוקא (בחדשות) [בישנות] שרינן להציל אבל לא (בישנות) [בחדשות] ותני אבוה דשמואל בר רב יצחק אילו הם ישנות כל שיש בהם רצועות ומקושרות חדשות שיש בהם רצועות ואין מקושרות פירוש מקושרות כדין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד.
